קשה עלי פרידתכם. במסיבה זו, טקס של פרידתכם מישיבתנו, קבלו־נא את ברכתי הלבבית, ותרשו לי גם לומר מלים ספורות של עצה טובה. דיברתי עד כה על ערכים ותפקידם באופן כללי. עכשיו אבקש להתמקד בערך אחד ומיוחד, שלדעתי הוא מן החשובים ביותר בכל היהדות – וזהו: צדקה. איני מתכוון לצדקה הרגילה לעניים וכדומה, כי יודע אני שאין אתם זקוקים לעידוד ממני על כך. איני מתכוון אפילו לצדקה לישיבתנו – אף כי הרעיון אינו רע בעיניי... – כוונתי היא לפסוק בישעיהו (ס״ג:א) כפי שנדרש על ידי חז״ל: "אני מדבר בצדקה, רב להושיע". וחכמי המדרש שואלים: באיזו צדקה? ומציעים שלוש תשובות בפתיחתא לרות רבה: – הראשונה: "בצדקה שעשיתם את עולמי – שאילו לא קיבלתם את תורתי, כבר היה העולם מתמוגג והולך". כשאנו מקבלים את התורה בכל לבבנו ובכל נפשנו – אנו מקיימים את העולם. אנו כאילו נותנים צדקה לכל באי עולם – כי בלי תורה והמוסר האלוהי שבה, העולם היה מתפרק ונחרב. – השנייה: "בצדקה שעשיתם את עצמכם – על שקיבלתם את תורתי, שאילולי כן הייתי מכלה אתכם מן העולם". כשאנו שומרים מצוות ה׳ ואיננו סרים ח״ו מדרכה של תורה – אנו מגינים על עצמנו, אנו נותנים צדקה לעצמנו – כי בזה אנו נעשים זכאים לחיות ולהצליח בעולמו של הקב״ה באופן מכובד ומשמעותי. – לפנינו שני רעיונות נשגבים על תלמוד תורה בתור צדקה – לעולם כולו ולעצמנו בפרט. אבל הביאור השלישי (כפי שהוא מובא גם בילקוט) הוא התמוה והנפלא ביותר: "בצדקה שעשיתם עמי – שקיבלתם את התורה, שאלמלא כן, היכן הייתה מלכותי?" – השמעתם כדבר הזה? מי שלומד תורה, מחזיק תורה, מרביץ תורה – עושה צדקה להקב״ה בכבודו ובעצמו, כביכול. שאלמלא התורה שאנו לומדים – על כל הודה והדרה, על כל מצוותיה והלכותיה – לא היה מקום בעולם להקב״ה! – אנו אחראים למלכות שמים בעולם. התורה שלמדנו, ושאנו לומדים, ושאנו עתידים ללמוד – היא צדקה שאנו נותנים אל ריבונו של עולם. – זוהי הצדקה אליה אני מתכוון. זהו ערך עליון ביהדות. וזוהי משימה נשגבה לכל אחד ואחת מאתנו. לטובת העולם, לטובתכם–אתם, ולטובת הקב״ה בעצמו, כביכול – זכרו היטב היטב את מה שקלטתם, מה שליקטתם, ומה שקיבלתם ממוריכם, מרבותיכם, ומישיבתכם. – חזקו ואמצו – והיו ברכה!

תלמידים ותלמידות יקרים, אורחים נכבדים והורים גאים – אתם, המסיימים והמסיימות, עומדים על סף תמורות גדולות בחייכם. ואדם הנמצא בתוך שינויים מהפכניים ותמורות רדיקליות – יש וניתק מן שורשיו עד כדי אובדן חושיו המוסריים והרוחניים. תקופת מעבר היא תמיד קשה, והמעבר הזה, משנות הלימודים בישיבתנו לשלב הבא, הוא קשה כפליים. עליכם אפוא להתחזק באמונתכם, בביטחונכם, ובהתקשרותכם לקודשי המסורת שלנו, לתורה ולמוריה, כדי שתישארו איתנים ותיכנסו לשלב הבא בחייכם בשמחה, באושר ובביטחון עצמי – כבני ובנות תורה. – תרשו לי להעניק לכם מסר חשוב אחד כמתנת פרידה: אתם חיים בחברה שאולי ראוי לכנותה "חברה מספרית" – תרבות של מדע וטכנולוגיה משגשגת באופן חסר תקדים, ואוכלוסייה עצומה בגודלה. במציאות כזו, הכמות גוברת על האיכות. אנו מרגישים תמיד שמודדים אותנו על פי מספרים – מספר הדולרים שרכשנו, מספר הנקודות שצברנו, מספר המחמאות שקיבלנו... המדידה היא לפי גודל ולא לפי עומק, לפי "כמה" ולא לפי "איך". – ועצתי לכם: אל תיכנעו לפיתוי זה. אתם למדתם תורה, התעמקתם בתלמוד וברמב״ם, במקרא ובמפרשיו. ואתם יודעים מה שכתוב בתורה (דברים ז׳): "לא מרבכם מכל העמים חשק ה׳ בכם ויבחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים". – אנו עומדים על ספו של ל״ג בעומר, יום שנתקדש בזיכרון העם כולו בזכות איש פלאים מיוחד – רבי שמעון בר יוחאי. הבה נשמע מה שכתוב בזוהר הקדוש על רשב״י, שנולד בל״ג בעומר, נשא אישה בל״ג בעומר ונפטר בל״ג בעומר: בההוא יומא דבעא ר׳ שמעון לאסתלק מן עלמא, הוה מסדר מלוי. אתכנסו חבריא לבי ר׳ שמעון... והוי מליא ביתא. זקף ר׳ שמעון עיניה וחמא דאיתמלי ביתא. בכה ר׳ שמעון ואמר: בזימני אחריתא כד הוינא בבי מרעא, הוה רבי פנחס בן יאיר קמאי... אסתר אשא קמאי, ומעלמין לא אתפסק, והשתא חמינא דאתפסק והא אתמלי ביתא. – אדם אחד הבוער באש של התלהבות, של מסירות, של שאיפה לגדלות – יכול להכריע ולשקול בערכו כנגד בית מלא אנשים קרים, עייפים, אדישים. אל תכּבו את האש הזו. אל תפסיקו את הלהט ליהדות, לאנושות, ול"מענטשלעכקייט" – לאנושיות – שרבותיכם עמלו להנחיל לכם. – ובכן, מה אנו דורשים מכם? אנו תובעים שתזכרו תמיד שכל אחד ואחת מכם יכול לקדש שם שמים – או חלילה לחללו. עליכם לדעת שבכל מקום שתימצאו – במשרד, בבית ספר, בארגון, במעבדה – הנכם הנציגים הבלתי־רשמיים של ישיבתנו. אם האש של …

Rabbi Lamm addresses newly-ordained rabbis at the Chag Hasemicha 5763.